כהן ישיר נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1974 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1960, טוען כי ביום 24.7.03 נפגע בתאונת דרכים, במהלך עבודתו, עת נהג באופנוע, אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970. הנתבעת טוענת, בתמצית, כי גרסת התובע כוזבת. היא טוענת כי התובע נפגע במהלך עבודתו ללא קשר לאופנוע שהיה מבוטח על ידה. מעבר למחלוקת בשאלת החבות הצדדים חלוקים גם בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות.

החבות

הראיות

התובע ציין בתצהירו כי משנת 1991 הוא עובד כאיש תחזוקה בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל" בחולון. ביום הארוע, אשר יצויין כי היה יום חמישי בשבוע, בצע עבודות צביעה בבית הספר. הוא עבד, לבדו, בבניין אחד, כאשר במקביל אליו בוצעו עבודות צביעה בבניין אחר, על ידי עובד אחר, מר משה בלס (להלן: "בלס"). העבודות בוצעו לבקשת מנהלם, מר עזרא דוד (להלן: "עזרא"), בתקופת החופשה מהלימודים. התובע החל עבודתו בשעות הבוקר. בשלב מסוים, בשעה 10:30 לערך, נזקק לפחית צבע נוספת. לשם כך רכב על אופנועו למבנה אחר, בו אוחסן מלאי של צבע. בהגיעו למקום פנה לחדרו של עובד בשם איציק כהן, ממנו היה אמור לקבל את הצבע. עובד זה לא היה בחדרו ולא אותר על ידי התובע. לפיכך, רכב התובע על אופנועו חזרה לבניין בו בצע את העבודות, ללא הצבע. "סמוך לאחר תחילת רכיבתי על האופנוע, על גבי כביש סלול במתחם ביה"ס ותוך כדי סיבוב שמאלה בשל תוואי (שגיאת הכתיב תוקנה, א.ל.) הכביש, החליק האופנוע על גבי הכביש, נפלתי לכביש והאופנוע נפל על ברכי השמאלית. נפגעתי בגבי התחתון ובברכי השמאלית. לא היו עדים לתאונה. לאחר מנוחה קצרה במקום הנפילה המשכתי בנסיעתי לבניין בו בוצעו עבודותיי, ובהמשך בשל כאבי פניתי לביתי".

התובע הוסיף וציין בתצהירו כי לאחר התאונה ביקש מהעובד הנוסף שצבע במקביל אליו, בלס, שיבצע במקומו את יתרת העבודה שנותרה "על מנת שאוכל להעדר מהעבודה למחרת היום ולהתפנות לקבלת טיפול רפואי ומנוחה עקב פגיעתי בתאונה. מר בלס ציין בפניי כי לא יוכל להחליף אותי למחרת היום. אדגיש כי המדובר היה בעבודה "מעין קבלנית" במובן זה שהובטח לנו שכר כנגד ביצועה, בין אם תבוצע מהר יותר או פחות יותר ובלבד שתסתיים במהלך ימי החופש ובטרם תחילת הלימודים. מטעם זה היינו מעוניינים לסיימה בדחיפות. אנני זוכר מתי התנהלה שיחתנו זו, אם כי זו התנהלה כמובן ביוזמתי. ייתכן וקוימה בסמוך לאחר התאונה בטרם פניתי לביתי ויתכן שקוימה טלפונית מביתי בערב יום התאונה. כמו כן אנני זוכר אם שוחחתי עם מר בלס פעם אחת או פעם נוספת כגון לאחר העדרותי וחזרתי למקום העבודה. כמו כן אנני זוכר את תכניה המדויקים של שיחה זו במהלכה ציינתי בפני מר בלס כי נפלתי ונפגעתי ואת בקשתי שיחליף אותי...עוד אציין כי בעת ששיחה זו קוימה בינינו כלל לא ידעתי שהפגיעה שארעה לי הינה בגדר תאונת דרכים".

בשעות הערב של אותו היום פנה התובע למרפאת מנסבך בחולון של שירותי בריאות כללית ונבדק על ידי ד"ר מריימס סמיון. בתדפיס הביקור, בשעה 19:24, נרשם: "לדבריו ב 24.7.03 בעבודה נפל ונחבל באזור הסקרום וברך שמאלית". למחרת בשעות הבוקר טופל באותה המרפאה גם על ידי ד"ר שרמן יבגני. סיווג התאונה שנרשם במסמכים מתאריכים אלו הוא "תאונת עבודה". רק במסמכים הרפואיים החל מתאריך 4.8.03, אם כי לא בכולם אלא רק בחלקם, נרשם כי סיווג ארוע של תאונת דרכים ובתאריך 19.8.03 נרשם: "נחבל בברך שמאל מאופנוע שנפל עליו".

בהפניה שנרשמה על ידי המעביד עבור קופת החולים (טופס בל/250) מתאריך 3.8.03, תשעה ימים לאחר הארוע, נרשם: "כאשר נסע בוספה במתחם ביה"ס נפל עם הוספה על הרגל". בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") מיום 23.9.03 ציין התובע: "נסעתי עם האופנוע להביא צבע מאיש תחזוקה ולא היה ובחזרה בסיבוב החלקתי עם האופנוע על רגל שמאל והגב התחתון ובכוחות עצמי לאחר הפציעה הלכתי לקופ"ח".

התובע דיווח על התאונה למשטרת ישראל בתאריך 4.8.03. בטופס ההודעה מאותו היום ציין, לעניין תיאור התאונה, כך: " נסעתי להביא צבע להמשך הצביעה שאני צובע בתוקף שירותי כאיש תחזוקה ולא מצאתי צבע כי לא היה אף אחד בחדר התחזוקה של ביה"ס וחזרתי חזרה למקום העבודה (הצביעה) ובהמשך הדרך בסיבוב החלקתי (מהווספה) האופנוע במתחם ביה"ס ונפלתי על הרגל, רגל שמאל באזור הברך מכה חזקה וגם נפגעתי בגב התחתון ונזקקתי לטיפול רפואי ובכוחות עצמי קמתי והפסקתי לעבוד כי לא יכולתי ואחה"צ הלכתי למנסבך לטיפול".

הנתבעת התלוננה במשטרת ישראל כנגד התובע כי בצע עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, נוכח חשדה כי התובע נפגע ללא קשר לאופנוע. התאונה נחקרה על ידי המשטרה והתיק נסגר מבלי שהוגש כתב אישום. לא ידוע מתי הוגשה התלונה אך יצוין, כי המשטרה גבתה הודעות מהמעורבים לאחר חלוף יותר משנתיים מהארוע. בהודעת התובע במשטרה מתאריך 6.12.05 הוא חזר וציין גרסתו, על פיה רכב על אופנועו להביא צבע מאיציק, החליק ונפל. הוא נשאל מדוע לא סיפר לרופא באותו היום כי נפל מאופנוע והשיב: "סיפרתי לו שנחבלתי בעבודה קיבלתי מכה בברך ובגב וכואב לי הגב". לגבי הדברים שמסר לבלס ציין, כי לא הגיע אליו מיד לאחר הפציעה וכי אינו זוכר מה אמר לו. כאשר נשאל מדוע אין שפשופים בצד שמאל של גופו השיב: "אין שפשופים אולי אני עשוי מברזל". לשאלה מדוע לא אמר לבלס ולרופא ביום הפגיעה כי החליק עם האופנוע השיב: "לא כאב לי ביום המקרה רק בלילה הרגשתי כאב". הוא נשאר באותו היום בעבודה עד השעה "שתים – שלוש". בהודעת התובע במשטרה מתאריך 18.6.06 צוין: "אני נפלתי מהקטנוע בשטח בית הספר בו אני עובד וזהו ורק בערב הלכתי לרופא כי לא חשבתי על פציעה פגיעה רק בערב התחילו כאבים וזהו". באשר לדברים שאמר לבלס ציין: "אני אמרתי לו שנפלתי מהקטנוע ותחליף אותי וזהו הוא לא החליף אותי...גם לו הייתה עבודה...ברגע שאתה עובד עם אדם באותו מקצוע הוא חשב נפילה ולא שמע שאמרתי אופנוע". הוא אישר כי ייתכן ואמר לבלס כי נפל ולא ציין אופנוע. לרופא אמר: "נפלתי בעבודה ולא אמרתי שום מעורבות קטנוע או אופנוע...הוא לא שאל אותי אני אמרתי בעבודה וזהו".

בחקירתו בבית המשפט אישר התובע כי פנה לשכור שירותי עו"ד ביום 13.8.03, בעצת חברים (עמ' 11). הוא החל את עבודות הצביעה כ 15-20 ימים עובר לארוע. הוראות הוא קיבל מהמנהל עזרא. עבודת הצביעה הייתה בקבלנות (עמ' 13). מדובר היה בבניינים המשמשים תלמידי פנימייה. עזרא נתן את ההוראות אך "הוא לא דואג לצבע, הפנימיות שייכים למדור אחר ושם סיפקו לנו את הצבע...איציק כהן שהיה אחראי על הצבע...במקרה הזה של הפנימיות שזה שייך לו, הוא אמר כל מה שאני צריך הוא מספק לי, גם כשנגמר המלאי...עזרא אמר לי מה שחסר לי בהתחלה אקח מאיציק" (עמ' 13). באשר לתאור התאונה, חזר על גרסתו, על פיה נסע באופנוע על מנת להביא מאיציק פח צבע, לא מצא את איציק, נסע שוב על האופנוע על מנת לחזור למקום עבודתו, החליק ונפל. "קיבלתי מכה חזקה בברך, עד שהתאוששתי יצאתי מתחת לאופנוע, אמרתי שאני חייב לגמור את העבודה כי יש לי עוד עבודות. לא חשבתי על המכה, היא הייתה מכה יבשה. המשכתי את העבודות השניות, חזרתי לבניין ושחזרתי לבניין, המשכתי עם התיקונים שלי, ראיתי שאני לא מרגיש טוב אמרתי שאלך הביתה. נחתי גם קצת בעבודה. זה היה אחרי כמה שעות. הרגשתי את הכאבים, אמרתי שאנוח בבית אקח כדורים. באותו זמן היה חבר בשם בלס שעבד בבניין השני, אני לא זוכר אם הלכתי אליו באותו רגע או שהתקשרתי אליו בערב. גם הוא עבד בעבודה קבלנית. אמרתי לו תעשה טובה אמרתי שהחלקתי לא זוכר אם אמרתי באופנוע, הוא אמר עזוב אותי יש לי מלא עבודה, אמרתי לו טוב תודה" (עמ' 15-16). הוא הלך לביתו בשעה 14:00 – 15:00 לערך, "המשכתי עוד כמה תיקונים" (עמ' 16). לבלס אמר "שנפלתי במהלך העבודה, כואבת לי הרגל, אם אפשר שיחליף אותי". הוא לא דיווח למנהלו עזרא על התאונה "כי חשבתי שאחזור לעבודה אחרי יום יומיים" (עמ' 17). הוא היה מעורב בתאונות דרכים נוספות, בשנים 2002 ו- 2010 (עמ' 18). בשנת 2000 נפגע בתאונת עבודה. הוא לא ידע שנפילתו מהאופנוע מהווה תאונת דרכים: "מאיפה אני יודע? נפלתי בעבודה לא ידעתי שזה תאונת דרכים גם כשהלכתי לרופא הוא אמר לי שזו תאונת עבודה...חשבתי שתאונת דרכים זה מישהו שנמצא מחוץ לעבודה". לד"ר סמיון אמר "הייתי בעבודה, נפלתי על האופנוע וקיבלתי מכה והגב כואב לי" (עמ' 18). בתאריך 4.8.03 נרשם במסמכים הרפואיים כי מדובר בתאונת דרכים "כי הרופא אמר לי" (עמ' 20).

הנתבעת העידה מטעמה מספר עדים: עזרא, בלס, ד"ר מריימס סמיון, ד"ר שרמן יבגני ושני חוקרים, אשר הקלטות חלק מהשיחות שניהלו בנושא הוגשו.

עזרא היה מנהלו של התובע במועד הארוע. עזרא נחקר על ידי חוקר מטעם הנתבעת, גבי עטייה, בתאריך 19.11.03. עזרא גם מסר הודעה במשטרה בתאריך 2.11.05. בשיחתו עם החוקר ציין, כאשר נשאל לגבי ידיעותיו אודות הארוע: "לא ידוע לי מילה וחצי מילה, לא אמר לי לא מכה ולא נמסר לי, אני לא יודע. אני יודע בדיעבד שהוא אחר כך...הוא לא בא כי הייתה לו תאונה. אבל איפה, מה, מי, מו, אני לא יודע. לא אמר לי, לא הודיע לי, לא דיבר איתי חצי מילה". הוא ציין כי התובע מסר לבלס כי הייתה לו תאונה. כאשר נשאל אם ייתכן שהתובע החליק עם אופנועו השיב: "יכול להיות". הוא אישר שהתובע לא היה אמור לדווח לו על שעות עבודתו כיון שמדובר בעבודה קבלנית לצביעת מבנה. עם זאת, היה על התובע להודיע על כך שעבר תאונה ונפגע. לגבי הטענה שהתובע נסע לאיציק על מנת לקחת צבע ציין: "אני לא שלחתי אותו לאיציק ואיציק לא היה נותן לו צבע...נכון, איציק, הוא איש תחזוקה, אבל איציק לא נותן לו למבנה...זה גם לא הגיוני...פתאום נגמר לו הצבע. זה לא הגיוני" ובהמשך ציין: "אני התעצבנתי למה הוא לא סיים את העבודה". בהודעתו במשטרה ציין עזרא כי בלס אמר לו שהתובע הודיע שהוא חולה. "אחר כך נודע לי שהוא סיפר שהלך בחצר נסע עם הווספה לנגריה להביא משהו ובדרך נפל או החליק". עוד הוסיף: "שמעתי גרסה מבלס כי שמואל אמר שעבד ונפל כנראה כך סיפר לו בהתחלה וממה שאני מבין שיש שתי גרסאות". הוא ציין כי התובע לא היה אמור להודיע לו שהוא נוסע לאיציק לקחת צבע, אך "אם הוא נפל ונפצע חובה עליו להודיע לי וזה לטובתו". עוד ציין כי התובע יכול היה לפנות אליו לבקש להזמין צבע "אבל אם במהלך עבודה של צביעה וחסר לו יכול להיות שעלה לו רעיון לפנות לאיציק ולקבל צבע". בעדותו בבית המשפט מסר כי "מסרתי כל מה שנמסר לי על ידי איש תחזוקה שעבד איתו, מה קרה באותו הארוע...אבל לא שמעתי ישירות משמואל" (עמ' 47). הוא אישר כי התובע ובלס היו אמורים לצבוע שני מבנים, כל אחד מבנה אחר (עמ' 48). באותה התקופה הוא שהה בבית הספר. הנוהל לגבי תאונה הוא חובת דיווח למנהל או לאגף כח אדם. התובע לא דיווח לו ישירות על התאונה (עמ' 49). הוא הסביר כי איציק כהן היה "איש התחזוקה של כל מקווה" (עמ' 51). לגבי שימוש התובע בקטנוע הסביר כי "במסגרת התפקיד שלו במדור הכללי בבית הספר אין צורך בקטנוע, או משהו דומה לזה, כי המבנים הם סמוכים אחד לשני ברגל, לא נוסעים עם אופנוע, אלא אם כן יהיה צורך ללכת למקום אחר, כי מקווה זה עסק קטן, אבל אנחנו לא מדברים על כל מקווה". הוא אינו זוכר אם התבקש לספק עוד צבע (עמ' 52). עוד הוסיף כי לאחר שהתובע נפגע: "אני זוכר שכעסתי נורא כי ידעתי איזה תיק נופל עלינו ברגע שהוא נפגע, נפצע. לא יכול למלא את תפקידו וצריך מישהו אחר בקיץ לעשות את העבודה. אני מניח שהייתה עוד עבודה לפניו, זו הערכה שלי". עוד ציין כי אם היה חסר צבע "הם היו צריכים ללכת לדוב. יכול להיות שאם לדוב אין – דוב יפנה אותם לאיציק... אבל מבחינתי – דוב... יכול להיות שהוא הלך, אבל זה לא בהוראתי...יכול להיות שהוא הלך...אם הוא הלך בניגוד להנחיות" (עמ' 58). הוא ציין כי אם היה חסר צבע היה על התובע לפנות אליו: "אני הייתי הכי קרוב אליו, כדי להשיג את איציק הוא היה צריך לחפש את כל מקווה ואני במטר, 200 מטר ממנו...300 מטר ממנו" (עמ' 61). הוא אישר כי המרחק מהבניין שצבע התובע למקום מושבו של איציק הוא כקילומטר (עמ' 62). לדעתו "הוא לא יכול לקחת דלי של צבע עם וספה...הוא לא צריך קטנוע...לא צריך כלום...הוא לא צריך ללכת לכלום" (עמ' 64)

בלס, כאמור, עבד במקביל לתובע ביום הארוע, בצביעת מבנה אחר. בלס שוחח עם חוקר מטעם הנתבעת, גבי עטיה, בתאריך 19.11.03 ומסר הודעות במשטרה בתאריכים 2.11.05 ו – 2.7.06 (או 2.2.06, התאריך אינו רשום באופן ברור). הקלטת השיחה עם החוקר היא באיכות ירודה מאד, רוב המשפטים ורוב דבריו של בלס קטועים ואינם נשמעים בבירור. יצוין כי השיחה נערכה בהשתתפות פעילה של עזרא, מנהלם של בלס ושל התובע. במהלך ההקלטה נשמע בלס מציין: "אני לא יודע כלום מה קרה...הוא אמר שהוא נפל...אבל לא, לא אותו יום, למחרת...לא באותו יום...בא יום אחרי זה, אמר שהוא נפל והוא חיפש, לא זוכר מה חיפש אצלי". הוא נשאל אם הוא יודע ממה נפל התובע והשיב: "אני לא יודע, הוא הראה לי טפסים רפואיים...לא זוכר אם זה למחרת, אולי כן". בשלב זה התערב עזרא ואמר: "לא, לא יכול להיות למחרת, לא יכול להיות...הוא לא יכול...הוא לא היה פה, הוא לא הופיע פה". ובלס אמר אז: "אין לי מושג לגבי תאריכים". עזרא המשיך ואמר שהתובע פנה לבלס ביום חמישי "הוא זרק, הוא לא גמר את העבודה והוא זרק את זה". כאשר נשאל בלס ממה נפל התובע השיב: "שום דבר. הוא אמר לי שהוא החליק, לי הוא אמר ככה". כאשר נשאל שוב, "החליק ממה?" השיב: "אין לי מושג". בשלב זה אמר עזרא: "היו שם בננות?" והחוקר שאל: "הוא נפל בתוך החדר, מחוץ לחדר, בכביש, באוטו, באופנוע, בכיסא, סולם?" ועזרא שאל: "הוא נפל מהאופנוע הוא סיפר לך או מה? הוא הלך לחפש..." בשלב זה לא ניתן להבין היטב את הדברים שנאמרים על ידי בלס. בתמלול ההקלטה נרשם: "הוא אמר לי שהוא החליק במבנה". בהמשך שואל עזרא: "הוא החליק במבנה?" והחוקר שואל: "בתוך המבנה?" אך תשובתו של בלס אינה נשמעת ולא ידוע מה השיב, כמו גם הדברים שאמר לאחר מכן. בהמשך שואל החוקר שוב: "אתה אומר הוא נפל במבנה" ובלס משיב: "מותק , אני לא יכול...". החוקר ממשיך ושואל: "זה מה שהוא אמר לך" ובלס משיב בהמשך: "אמר לי שמשהו, הלחיצו אותו, לא יודע מי". עזרא מתערב שוב ואומר: "אף אחד. מי ילחיץ אותו?" בלס אומר: "הלחיצו אותו...את המקום, לא יודע". לאחר דברים נוספים שאומרים החוקר ועזרא אומר שוב בלס : "מה שאני אמרתי זה מה שאמת, אמת שאני..." והחוקר שואל: "מה זה אמת? שהוא אמר שהוא החליק... במבנה" יודגש כי בלס השיב בסמוך לאחר שנשמעה המילה "החליק" בשאלת החוקר וטרם נשמעה המילה" במבנה": "זה מה שהוא אמר, מה שהוא אמר לי", כך שמהאזנה לשיחה עולה כי התשובה אינה מאשרת את השאלה: "החליק במבנה" אלא את המילה "החליק" בלבד. בהמשך ציין: "פה מדובר על הצביעה שהוא השאיר לי...השאר אני לא יודע מה היה...הוא בא אלי ואמר לי להשלים, ושהוא נפל". ושוב שואל החוקר: "נפל איפה? זה אנחנו מדברים" ותשובתו של בלס: "החליק, ככה הוא אמר". ושוב החוקר שואל: "החליק איפה? במבנה?" ותשובתו של בלס: "הוא אמר לי שהוא...שהתלכלך והיה צריך לנקות ו...", כאשר המשך הדברים אינו ברור. בהמשך נשמע החוקר אומר: "יכול להיות שהוא החליק במבנה" ועזרא אומר: "לא יודע. אם החליק במבנה, אז צריך הוא לבוא ולהודיע...זה חובתו להודיע שהייתה לו תאונה". בהמשך נשמע בלס אומר: "אמר אין לי כלום, ברוך השם". הוא אישר כי התובע היה מגיע "עם הוספה" לעבודה. בהמשך נשמע בלס אומר שוב שהתובע סיפר לו "שהוא החליק" וכן: "אני זוכר שהוא הראה לי, רצה להראות לי, אמרתי לו אני מאמין לך".

בהודעתו במשטרה מיום 2.11.05 ציין בלס כך: "לקראת סוף העבודה שנמשכה כשבועיים באחד הימים בא אלי שמואל אני חושב שזה היה בשעות הבוקר אמר לי שהוא החליק בגלל שמישהי הלחיצה אותו אבל לא הזכיר וספה או משהו כזה וביקש שאני אחליף אותו שאסיים את המבנה שלו ואני סרבתי ופניתי לעזרא ואמרתי לו למחרת אם אתה חושב שאני צריך להחליף אותו אז עזרא אמר לי שהוא שמואל צריך לסיים את העבודה". בלס ציין כי התובע לא אמר לו כיצד החליק וממה נפגע והוסיף: "האמת שלא כל כך התעניינתי כי הרגיז אותי שביקש שאני אחליף אותו היה נסער וזועם". הוא ציין כי לא ראה את התובע מגיע עם וספה למבנה. הוא נשאל אם אמר לחוקר הנתבעת שהתובע נפל במבנה והשיב: "זה מה שהבנתי לכן אמרתי כך כי שמואל לא הזכיר וספה". הוא ציין עוד: "שבא אלי היה צולע ושאמר לי להשלים ואני סרבתי הוא הלך ואני לא עקבתי אחריו איך הלך ולכן לא ראיתי". הוא נשאל מהיכן היו אמורים לקחת צבע במקרה של מחסור והשיב: "אני יודע שכל הצבע במחסן של המבנה כאן, וגם היו מקרים שהיינו לוקחים מאיציק כהן שזה המקרה שצבעתי את הפנימיה שזה גוף אחר וזה באחריות איציק שממנו מקבלים צבע". בהודעתו מיום 2.7.06 נשאל שוב לגבי הדברים שמסר לחוקר, כאילו התובע נפל בתוך מבנה, והשיב: "כן נכון זה משהו אמר לי נפלתי בתוך המבנה לא מוספה אני יצאתי אחרי זה לחופש וכשחזרתי אמרו לי שמואל נפל מוספה ואני אמרתי מה הוא עשה עוד תאונה".

בחקירתו בבית המשפט ציין: "הבחור פנה אלי...בטענה שהוא החליק, כנראה...הבנתי, שהאם בית הלחיצה אותו והוא החליק, זה מה שאני הבנתי...הוא אמר שהוא החליק, הוא לא ציין, הוא לא ציין לי איפה הוא החליק. לפי הבנתי, שהוא החליק במבנה. זה מה שהבנתי". הוא ציין כי התובע לא אמר לו שהוא החליק במבנה וגם לא היכן החליק. הוא עצמו סבר שהתובע החליק במבנה. "הוא אמר שהיא הלחיצה אותו והוא החליק" (עמ' 107). התובע לא אמר לבלס מי הלחיץ אותו אך הוא סבר שמדובר באם הבית. בלס ציין: "כשהוא פנה אליי...זה לא עניין אותי מי הלחיץ אותו ולמה הלחיצו אותו.פשוט אני בשפה שלנו כאילו זה הולך כאילו שאני הולך לבצע עבודה שעזרא יבקש ממני שאני אעשה טובה שמישהו אחר יקבל כסף" (עמ' 109). לעניין הדברים שאמר לחוקר, כי התובע אמר שהחליק במבנה השיב: "כנראה היה בז'רגון שלי שהחלקה הייתה במבנה, ככה תרגמתי את זה, כי לא, לא היה מוזכר לא אופנוע, לא וספה...זה אני שמעתי כשחזרתי מהחופש. אחרי שסיימתי את העבודה יצאתי לחופש...כשחזרתי שמעתי...רק אז שמעתי ששמואל החליק מוספה...הוא לא אמר לי שהוא החליק מוספה, הוא אמר שהלחיצו אותו...התרגום שלי שהיא הלחיצה אותו והחליק כי אני לא שמעתי וספה" (עמ' 110 – 111). "כשהוא פנה אלי אני לא רציתי לשמוע כי אני, כי אני באופן אישי לא רציתי לקבל את העבודה שלו, לבצע את העבודה...זה הכעיס אותי כל המצב הזה" (עמ' 116). הוא הסביר שוב, שלא התעניין מדוע החליק התובע כי כעס על כך שהתובע ביקש שיחליף אותו. (עמ' 127). הוא אינו זוכר מתי פנה אליו התובע וסיפר לו שהחליק: "הפוקוס שלי, הכי חזק שאני זוכר, שהוא אמר לי שהוא החליק ושאני אחליף אותו וזה הכעיס אותי". כנראה שהתובע בא אליו באותו היום (עמ' 130) ושוב ציין: "אני שוב פעם חוזר, הפוקוס שלי הוא שהוא בא אליי, הוא נפל, הכעיס אותי" (עמ' 131). "אני לא, לא רציתי לשמוע שום דבר שיכול כאילו לגרום לי לעשות את העבודה שלו...אני אומר את זה ישר ולעניין, פשוט לא רציתי לשמוע את זה, פשוט זה כאילו רציתי לנער את זה ממני" (עמ' 134). הוא אישר שאיציק נמצא במרחק של כקילומטר ממקום המבנה שצבע התובע (עמ' 135).

ד"ר מריימיס סמיון הוא הוא הרופא אשר טיפל בתובע ביום הארוע במרפאת ויינסבך של שירותי בריאות כללית. בתדפיס הביקור, כאמור, לא נרשמה מעורבות של אופנוע אלא נרשמה רק נפילה במהלך העבודה. בעדותו בבית המשפט ציין כי אם מטופל מוסר לו כי הייתה מעורבות של רכב הנושא נרשם והארוע מסווג כתאונת דרכים, זאת בהתאם להנחיות המנהליות לרופאי קופת החולים (עמ' 78). התובע נבדק פעם נוספת על ידי ד"ר מריימס בתאריך 1.9.03, כאשר גם בתדפיס ביקור זה לא נרשם כי מדובר בתאונת דרכים (עמ' 79).

ד"ר יבגני שרמן, כאמור, בדק את התובע בתאריך 25.7.03, למחרת הארוע. בעדותו בבית המשפט ציין כי הוא נוהג לשאול מהו מנגנון הטראומה, נפילה או קבלת מכה ממשהו, ובהתאם לכך מסווג את התאונה (עמ' 88). הוא ציין כי "לא תמיד חולה שבא למרפאת קופת חולים מספר הכל. למה? לא יודע...אומרים אתה יודע מה דוקטור? שכחתי להגיד שזה היה גם תאונת דרכים...או שכחתי להגיד שזה גם היה תאונת עבודה...אז זה בביקור הבא אפשר להוסיף" (עמ' 90). ההקפדה היא בהתאם לדרישות המנהליות של קופת החולים (עמ' 91). לגבי ההקפדה על נהלים, בשנת 2003, ציין כי "כן יכול ליפול טעות" (עמ' 92). לגבי החותמת שהוספה לאחר מכן כי מדובר בתאונת דרכים ציין: "החולה...חזר למשרד, אמר לפקידה שזה גם תאונת דרכים, והיא שמה את החותמת, ככה זה הולך" (עמ' 93).